כספרנים בספריה הציבורית נוצרים לא פעם קשרים מיוחדים בינינו לבין הקוראים בספריה, קשרים טובים נרקמים בעיקר עם הקוראים הצעירים.
רגעים של מפגשים קבועים עם הספרנים, נצרבים בזיכרון ומלווים את הקוראים לאורך שנים. לא פעם החיבה לספריה ולספרים מתרחשת בעקבות קשר מיוחד שנוצר עם הספרנים.
זה לא סוד שיש לי סימפטיה גדולה למקום העבודה הקודם שלי. השארתי שם ילדים קטנים וגדולים שהיו לי חברים.
אתמול קיבלתי אי-מייל מאחת הילדות:
רוני: "היי ,
רציתי לשאול אותך אם מחר (יום רביעי) את נמצאת בספריה ובאיזו שעה כי מחר אני נוסעת
לנהריה ויכול להיות שנוכל לבקר אותך בספריה.
נ.ב התחפשתי לספריה ניידת (ספרנית אבל זה נראה יותר כמו ספריה…)
ממני רוני! "
אני:" רוני שלום ופורים שמח!!!!
מחר אני בספריה
תבואי
תבואי עם התחפושת בבקשה??
אני רוצה צילום שלך
להתראות
ירדנה"
רוני: "אני צריכה לדעת באיזו שעה את נמצאת היום כי אם אחרי הצהריים את יכולה רוב הסיכויים שאני יכולה לבוא.
נ.ב אנילא יכולה להגיע עם התחפושת כי היא מאוד לא נוחה.
ממני רוני."
השאלה הראשונה ששאלתי את רוני מיד כשנפגשנו היתה: "מאיפה בכלל את יודעת מה זה ספריה ניידת…"
ובאמת…ממבט בתחפושת המצולמת בחלקים, נראה שזה די מורכב להעמיס ספריה על עצמך…
Filed under: בין המדפים, כללי | Leave a comment »
הספריה ואני 
