ואולי בכנס הבא התיק האדום יוחלף בקינדל

כנס מולטידע הסתיים היום, במהלך שלושת הימים האחרונים שמעתי הרצאות מעניינות ונפגשתי עם עמיתים מספריות שונות.

גלית בן-ישראל בהרצאה שלה שעסקה בנושא-בין גלובלי ללוקאלי, המליצה לספרניות להיות בלוגריות! (אז, חזרתי לכתוב אחרי הפסקה ארוכה)

מאחר ויש בכנס מושבים מקבילים, עברתי לשמוע חצי מהסדנא של שירית בן-ישראל. במהלך ההרצאה שירית עם חולצה שבחזיתה כתוב: מי שלא משווקת שובקת, שאלה מי ביקר בספריית נהריה, אף אחד מתוך הקהל הרב שנכח בסדנא לא הרים את היד . שירית סיפרה (ושיווקה) על הספריה ותיארה בפרוטרוט שמשייה שראתה בספריה שלנו (שמשייה הדומה לשמשייה שנמצאת אצלנו חיכתה במרכז החדר מתחילת ההרצאה).

במסגרת לימודית שאני משתתפת בה דנו בפורום של אחד הקורסים על האדם כיצור חברתי. מיד עלתה במוחי המחשבה מה הייתי מפיקה מהכנס לולא התחברתי לאנשים? אם אעשה רשימה של דברים שהרווחתי משיחות עם אחרים אגלה כי למדתי גם בין הרצאה להרצאה.
בין הדברים החשובים בכנסים הללו חשובה בעיניי ההזדמנות להכיר עמיתים וללמוד על הנעשה בספריות האחרות (ספריה ביישוב חרדי, ספריות ביישובים ערביים), לפגוש חברים מהעבר ובמיוחד לשמוע שוב את המרצים שאצלם למדתי.

מרצה (שעוסקת בשיווק) אמרה שהקוראים הם לקוחות ולא המילה הזו- משתמשים, מרצה אחר (מהאקדמיה) במושב אחר אמר שמוזר לו שמכנים את הקוראים לקוחות, מרצה אחרת (מספריה מיוחדת) אמרה שהקוראים שלהם הם שותפים…אז מי אלה האנשים שבאים לספריה?

שמעתי חלק גדול מההרצאות שעסקו בספריה ללא נייר ובגורלו של הספר בעידן הדיגיטלי.  על הספריות ששטחן מצטמצם ועל יותר ויותר מידע שעובר לפורמט הדיגיטלי, ושוב נשאלות השאלות על גורלו של הספר.

ריקי גרינברג דיברה על הקינדל וראינו שיש גם בייביקינדל. הבייבי נראה כמו עוד צעצוע מדליק ואני בטוחה שיהיו לו קונים נלהבים.

נירה הראל חשפה את אתר דףדף החדש החוגג יום הולדת 10 . הראל גם חשפה את ספרה החדש שנושאו מקסים ומרגש.

אבירמה גולן דיברה על הספריה כהיכל הספר ועל מקומם של הספרנים בהכוונה של הקוראים הצעירים לספרות.
במהלך הכנס בין השורות ובין ההרצאות עלה הנושא של המכנה המשותף הנמוך, על גורלו של השידור הציבורי, על גורלה של השפה,  אולי "אין טוב או רע" אך מרוב ספרים לא רואים את הספרות.

ינץ לוי שזכה בפרס הספריות סיפר על דרכי כתיבתו ועל הקשר שלו עם ילדים במפגשים ובאתר שעוסק בעלילותיו של הדוד אריה. מקסים!

קיבלנו חשיפה לאתר מועדון תרבות והסברים על אופן הזמנת אירוע, לי זה הזכיר את העבודה בעבר עם אומנות לעם.

הכל נעשה היום במהירות ואין מספיק פיקוח על האיכות. אין מספיק הקפדה על התרגום, אין השקעה בעריכה לשונית והתוצר הסופי שמגיע לידי הקוראים הוא לא פעם קלוקל וירוד באיכותו. גם היום כמו בעבר מי שמביא את הספרים להמונים אלה סוחרי הספרים.
שוב ושוב הוזכרו המבצעים של "ארבע במאה" ,"אחד פלוס שניים מתנה" והסופר שנשאר עם שקל 1 לספר.
יש הרבה כותבים, הכתיבה במחשב הביאה לכך שקל יותר לכתוב ויש פריחה בלימודי כתיבה יוצרת.

הרבה חומר פרסומי ומידע בנייר חולק בכנס. בשל משקלם של החומרים נאלצנו לוותר על חלק גדול מהדפים והמתנות. בכנסים וימי עיון האחרונים נחשפנו לספרים האלקטרוניים, אני בטוחה שלא רחוק היום שבו את כל המידע נוכל לקבל ישירות לתוך הספר האלקטרוני…

מודעות פרסומת

מיתוג- בדיוק בזמן

היום סיימתי קורס 'מיתוג ספריות', הקורס התקיים במרכז ההדרכה לספריות עם המרצה שירית בן-ישראל. כשנאלצתי להיעדר מהמפגש הראשון חשבתי כמה טוב היה לו הקורס היה נלמד בצורה מקוונת. באותו רגע זה מה שחשבתי. היום, אני חושבת קצת אחרת.

הכיתה – כיתה וירטואלית לא היתה מזמנת לי את החווייה של לפגוש פמ"פ ספרנים/מידענים שעובדים בספריות שונות. הכרתי עמיתים שספק אם היו מצטלבות דרכנו מתישהו (ספרנים מארכיון צה"ל, ארכיון י-ם, בית משפט, פסג"ה, מכללה וספריות ציבוריות שגם ביניהן יש שוני). יש לי חברים חדשים, יבקרו אצלי ואני אצלם, נשתף במידע ובידע, נלמד אחד מהשני גם באמצעות העולם הוירטואלי.

המרצה– אין סיכוי ששיעור מקוון בהנחיינתה היה מתקיים כפי שלימדה אותנו בכיתה האמיתית. יש מורים שצריך לראות אותם מקרוב, להקשיב להם במציאות ולשבת מולם בכיתה, היא אחת מהם.

למדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי עליהם קודם. אחידות, צבעים, לוגו, מיתוג ב-5 מימדים, לחשוב אחרת, לרגש, לספק חווייה…

הקורס ניתן לי בדיוק בזמן, קיבלתי כלים שאני זקוקה להם כרגע. מהיום אבחן את הדברים אחרת.

בכל סוף של יום לימודים כזה הבנו שמשהו בחשיבה שלנו השתנה. כל ביקור בקניון הסמוך, צפייה בשלטי חוצות והישיבה מול הפרסומות ברכבת, היו כבר דרך עיניים של מישהו שלמד כרגע משהו במיתוג ומבין מה היתה החשיבה כאן ואיך זה לא נכון במקום ההוא.

אחד התרגילים שקיבלנו לבצע בקורס היה 'סקר עמדות לקוחות בספריה':

נתבקשנו לפנות לכ-100 מלקוחות הספריה ולבקש מהם לכתוב 3 מילים, כל מה שעולה להם בראש בהקשר של הספריה. בהמשך עיבדנו את חומרים והכוונה היא למנף את התוצאות הלאה.

התוצאות של הספריה שלנו טובות ברובן, כך גם בספריות האחרות. גאווה למקצוע- אצל כולם היו תשובות חיוביות המתייחסות לצוות, לשירות האדיב ולמקצועיות.

סיכום:
ללמוד זה טוב, ללימוד מקוון יש יתרונות וחסרונות, הכיתה הפרונטלית מזמנת מפגש ואנחנו אוהבים להיפגש.
ללמוד קרוב זה נוח אבל, כשלומדים רחוק מהבית פוגשים אנשים חדשים ומעניינים, שווה!
יישום, יישום, יישום. חשוב להפנים וליישם מה שלומדים.

  

ספרנו-ספירה1 מפגש בעולם האמיתי

איזה זריזים החבר'ה האלה, אני גוררת את עצמי למחשב וברור לי שיש מי שהגיע למקלדת לפניי. ולא סתם הגיע, יש הודעות באי מייל, עידכונים בפייסבוק ובפליקר, תיכף בטח יבואו הפוסטים.
 
אתמול השתתפתי בכנס ספרנו-ספירה1. המפגש התקיים בכוכב יאיר בביתו של המורה יגאל חמיש.
זה היה קצר, הסתיים מהר. התחושה שלי היא שלא הספקנו להגיד ולשמוע, ללמוד ולשאול משאיר טעם של עוד. הכנס היה מאוד צמוד לתוכנית שנקבעה, משחק היכרות בעזרת פקעת צמר המדמה את הרשת, עלייה לעמדת המוצב וכמובן אוכל.

עבורי, מפגש שכזה הוא מאוד מעניין, מסקרן אפילו. כיף לפגוש את האנשים שמאחורי הכינויים בבלוגים שאני קוראת, מעטים הכרתי קודם. היום אני מכירה יותר, יודעת במי מדובר ונוספו לי חברים חדשים.

תובנה שלי בקשר לבלוגוספירה- כבר בימים הראשונים בהם התחלתי לכתוב בבלוג, הבנתי שבבלוגים אנחנו מקשיבים (קוראים) ומדברים (מגיבים) עם אנשים שהמציאות לא היתה מפגישה בינינו או משהו בטבע שלנו כבני אדם היה מונע מאיתנו את הדו-שיח. הבלוג מסיר את כל המחיצות, חשוב מה כתוב בבלוג והאם אני מוצאת עניין בתוכן שבו.

תודה רבה לרחלי וליגאל על האירוח הנפלא, על ההשקעה בפרטי פרטים ועל הסיור המעניין בעמדת המוצב ובכוכב יאיר בכלל!

——–

אנחנו המשתתפים מהצפון הרחוק, אילנה, אריאל ואני, עברנו חוויה נעימה ומשעשעת של נסיעה בדרך יפה בבוקר יום שישי. האמת, היינו ארבעה בנסיעה הארוכה. היה לנו ליווי בדרך, קיבלנו הנחייה מתי לפנות וכמה זמן יארך קטע הדרך שלפנינו. כשאספנו את אריאל הוא הפנה את תשומת ליבנו שהיום, יום שישי 15/5 לא כדאי לנסוע בנתיב המסוים שהגדרתי מראש.
ביצענו שינוי בנתיב מבלי שאמרנו 'לו', בתחילה הוא התעקש שנחזור ב'פניה חדה שמאלה', לא תמיד הקשבנו לו אבל, נראה שיש עוד חפיץ שחלקנו הולכים להיות תלויים בו. 

סַפְרַנוֹסְפֵירַה- כנס ב(ל)וגרים 15.5.09

יש כנס בלוגרים ואני מוזמנת אליו. מוזמנת…ביקשתי יפה, ואף נתתי טיעון משכנע למה אני מבקשת שירשמו גם אותי.

כנס של ספרנים-בלוגרים אשר למדו אצל אותו מורה. הרבה מכנים משותפים למשתתפי הכנס, ידברו שם באותה שפה, באותם קודים, יחליפו חוויות ויישתפו בידע. המשתתפים יבינו על מה מדברים האחרים.

לא הרבה אנשים מהמציאות שלי יודעים על הבלוג . אחרי שראיתי כי מישהו ממכללת הגליל קרא בו בעיון, התקשרתי מיד לאחותי שעובדת שם. מסתבר כי מנהלת הספריה הפנתה את תשומת ליבה לקיומו.

מאז שהתחלתי לכתוב בבלוג, קרה לי כבר כמה פעמים שעצרתי את שטף ההתלהבות שבו סיפרתי לאנשים על הבלוג. גם כשהראתי את המסך, התשובה שקיבלתי היתה: "אני לא מבין מה זה". הם לא מבינים, למה להלאות? (גם בלוג וגם תכנים ספרניים…לא פשוט)

מזמן כבר הבנתי שעליי לדבר עם הצד השני בשפה שהוא מבין, ואין כוונה לעברית. כשמישהו אומר לי: "תקשיבי", אני עוצרת וחושבת שעליי לזרום איתו כי אחרת ברור לי שלא אגיע למה שאני רוצה.

גם בספריה, צריך לדבר עם הקוראים בשפה שהם מבינים. אף אחד לא מבין את השפה של הספרנים. שילוט ספריה לא יכול להסתפק במספרים, אותיות וחיצים לא ברורים.

לספרנים שכותבים בלוג יש שפה משותפת. אנחנו קבוצה קטנה (בינתיים) של מי שדבק בו החיידק, מדברים באותה שפה, מבינים אחד את השני.

אז הולך להתקיים כנס של חברים שברובם חברים וירטואלים. זה התחיל בדיון בבלוג של אילנה מיד אחרי כנס מולטידע, תוכנית הכנס הגיעה במהירות הבזק.

כנס ספרנים-בלוגרים שלמדו יחד עם יגאל חמיש, מפגש F2F להיכרות ולשיתוף בידע.

פרטים מלאים על הכנס ניתן למצוא כאן בבלוג של המורה יגאל חמיש – המפיק והמארח.

תבואו, יהיה מעניין!

בתום הכנס

הפתעתי את עצמי.
שלושת ימי הכנס גרמו לי להתנתק.
בסופו של היום הראשון אישרתי לפרסום את תוכן הרצאתי בלבד. לא בדקתי אי מיילים, לא הקשבתי לחדשות…
בשלב מסוים חשבתי שבדרך חזרה הביתה אכתוב ברכבת, גם זה לא קרה.

היום הסתיים כנס מולטידע, השתתפתי בשלושת ימי הכנס. שלושה ימים גדושים בהרצאות מעניינות ובתכנים מרתקים שחלקם ארצה ליישם.

בימים ג' ו-ד' בחרתי להשתתף בסדנאות, חשבתי לעצמי שאם כבר אני כאן לפחות אלמד משהו שישרת אותי.
קיבלתי אישור לכך כשבסדנא של היום שעסקה בשיווק המרצה אמרה שצריך לשאול תמיד 'מה יוצא לי מזה'.

'בלוג ספר' הסדנא של אתמול היתה מרתקת, בתחילה הפעלתי מחשב וחשבתי לכתוב תוך כדי. לא יכולתי.
בעזרת פלטפורמה של בלוג הועלו לרשת ספרים של ניצולי שואה ועבודות של חוקרי השואה.

שלושה ימים. זמן קצר ובכל זאת, מרגישה שיש לי כמה תובנות ומחשבות להמשך.
שמחה שלקחתי בזה חלק, נהניתי מכל רגע בכנס.

מרגש להציג משהו שלך בפני קהל.
כיף לפגוש עמיתים למקצוע, נעים מאוד להכיר חדשים.
משמח להיווכח שמרצים שלמדתי אצלם זוכרים אותי…
נחמד לראות את פניהם של הספקים שמאחורי הקול בטלפון.
תחושת גאווה לראות את אתר הספריה שלך בצג הגדול שמציג בית התוכנה…אני ספרנית גאה!

—–
הימים שלי היו גדושים במיוחד תודות לחברות שאירחו אותי בעיר הגדולה ודאגו למלא בתכנים משלהן את השעות הנוספות (עכשיו אני מבינה איך נותקתי מהמחשב). ניסיתי להדביק אותן בהתלהבות שלי מעולם הבלוגים… החברה מהגרעין לא הבינה מה כ"כ מלהיב במחשבים ומעדיפה סביבה אחרת, השניה דווקא חושבת ברצינות להתנסות בזה.
50% הצלחה זה בהחלט משהו!

כנס Multiידע 2009 : הספריה במעגלי החברה

ניהול נוכחות מקוונת
"בכלל לא התכוונתי לפתוח בלוג…ומה קרה לי מאז"

בהרצאה שלי אספר את הסיפור שלי כמנהלת ספריה ואיך התחלתי להניע תהליך של שינוי בעצמי. השינוי הוא ביצירת נוכחות מקוונת משמעותית של הספריה ושלי ברשת – וזאת כהמשך ללמידה שלי בקורס שנערך על ידי מרכז ההדרכה לספריות בישראל.

cabin.jpgמזה למעלה משנה אני משמשת כמנהלת הספריה העירונית של נהריה. כבר בימים הראשונים שלי בספריה מצאתי במבנה הישן מסמכים היסטוריים שעמדו לזריקה. אספתי אליי את כל אותם קלסרים מצהיבים ותכננתי איך אני הולכת לשמר את ההיסטוריה של ספריית נהריה.  מבחינתי נמצאה הדרך לשימור, הקורס הראשון שתוכנן להיפתח היה: "הקמת  ארכיון ויזואלי באינטרנט".
(התמונה מימין – הספריה בצריף, סוף שנות ה-40)

ביום הראשון לקורס, הבטיח לנו המרצה מר יגאל חמיש שחיינו עומדים להשתנות. לא האמנו או יותר נכון לא הבנו למה הוא מתכוון. ואכן, כל מי שנדבק בחיידק מודה כי חייו השתנו.

המסמכים ההיסטוריים, הקורס שעמד להיפתח והרצון שלי לעלות את החומרים לרשת שולבו יחדיו.

אם מישהו היה אומר לי לפני 3 חודשים שאני אעמוד כאן ואספר על הבלוג שלי ברשת, לא הייתי מאמינה.
לא הייתי מעלה על הדעת שאני כותבת , מעלה מחשבות ונחשפת חופשי ברשת.

ההתמדה בכתיבה מחייבת. התחייבתי בדף הראשון של הבלוג לכתוב על הרבה נושאים. כנראה שרציתי בכתיבה מהסוג הזה של שיתוף בידע ובניסיון המקצועי. הרעיון של ניהול בלוג מהר מאוד מצא חן בעיניי.

עוד לפני שהיו מספיק פוסטים בבלוג, היו קישורים לבלוג שלי מבלוגים אחרים. זה היה בין יתר הגורמים שדירבנו אותי לכתוב.

שם הבלוג מעיד על זה שבשלב הראשוני של הרישום התכוונתי שזה יהיה כללי של הספריה ולא פרטי שלי. מהר מאוד הבלוג קיבל כיוון של משהו אישי. (הכנסתי את טופס הרישום שלי לספריה, תמונה מ'פינת ספר' בגן, פריט מטיול ואזכורים שונים המשולבים בפוסטים).

nahariya.blogli.co.il

אני כותבת על מה שקורה לי בספריה, על ספריה וספרנות. מסתבר שבכל רגע ביום יש לנו מידע חדש שניתן להפוך לידע ולשתף אחרים. בכל נושא אני משלבת מספר נושאים נוספים, עושה הצלבות ומעלה תמונות מהספריה, תמונות מהעבר ומההווה.

על מה אני כותבת?
דוגמאות:
לאבד מידע – מה קורה כשמאבדים מידע דיגיטלי?
צילום ילדים– אנחנו נוהגים לצלם, כמה מאיתנו מקבלים אישור מההורים לפרסם?
"זה לא בסדר שאת מאפשרת רישום דרך האינטרנט" – פער דיגיטלי
אני מתארת התרחשויות בספריה ואירועים שקורים לי ומעלה בפוסט כדוגמת: שינויים שעוברים על ספריה של היום.

ההיכרות שלי עם הבלוגוספירה פתחה בפניי עולם עצום. הבלוג מהווה עבורי במה לכתיבה, למחשבה ולשיתוף במידע וברעיונות. הבלוג עד כמה שזה נשמע מוזר, מקנה ביטחון ותחושה שאני נשמעת/מדברת בעולם מקביל.

השלבים הראשונים של הכתיבה בבלוג היו סוג של התנסות, לא ידעתי לאן זה יוביל אותי. לרגע לא חשבתי שאעלה מחשבות שלי לרשת, מדובר בחשיפה גדולה מבחינתי.
אני כותבת, דבר שלא עשיתי בעבר (זה בהחלט שונה מכתיבת תוכניות או מכתבים רשמיים).

חיי השתנו עם הכתיבה בבלוג. צורת החשיבה שלי השתנתה ואני מרגישה שבמהלך היום אני ערנית לסובב אותי ו"חושבת בלוג". "מתרגמת" את היום יום לאיך זה ייראה בפוסט, אני כותבת טיוטא ונותנת לה "להתבשל" כמה ימים עד לרגע שאני שלמה עם הלחיצה על כפתור "פרסם".

אני חיה את הכתיבה בבלוג, נוסף לי תחביב חדש המצריך השקעה ולמידה. תחביב חדש שאני מאוד אוהבת, אוהבת את המחשבה שהצטרפתי לקבוצה גדולה של אנשים המנהלים נוכחות מקוונת.
 
מבחינה מקצועית- מרגישה שזה שאני מעלה את הדברים לרשת ומדברת בקול, זה מחייב מאוד. המחשבות שלי מתפרסמות ונמצאות ברשת,  זה גם נותן ערך מוסף לתפקידי כמנהלת ספריה עירונית.

 spy22.jpgקוראים אותי?
חשוב לי לדעת האם קוראים את הדברים שעליהם אני כותבת. נרשמתי באתר הנותן אפשרות לראות מי ביקר בבלוג? למה? איך הגיע וכמה זמן בילה בבלוג?

day.jpg

הדבר דומה בעיניי למחברים, בעיקר סופרים של ספר אחד שבאו לספריה ובדקו בתאריכי ההחזרה של הספר כמה קראו אותם ובאיזה תדירות יצא הספר מהספריה?

 

מה הלאה?
אני כותבת בבלוג! נכון לעכשיו אני מרגישה שחשוב לי להמשיך בכתיבה. הספריה מייצרת שפע של חומרים לכתיבה בכל רגע. ובכלל, ספריה זה מקום מעולה לסיפורים!

יש נושאים שלא אכתוב עליהם.

עידוד הכתיבה!

אנחנו מעודדים קריאה, מה על עידוד הכתיבה?
כתיבה היא אחת הצורות הגבוהות של למידה.
בכתיבה יש יצירה, הכתיבה מאלצת לקרוא.  לא תמיד הכתיבה קלה. אני חוששת אם שמרתי על כללי הכתיבה, יש צורך באיסוף מידע (אין לנו מושג לגבי הידע של הקורא) וקיים לא פעם "מחסום כתיבה".

לנו הספרנים יש ידע וניסיון. בכל רגע מתרחשים אירועים בספריה, יש מקום לשיתוף וללמידה.
מדובר בפורמט מצוין לעלות דעות ומחשבות, לשתף בידע וליצור דיון מעמיק ופורה בין עמיתים למקצוע ואחרים.

לא צריך לדעת לבנות אתרים או להבין מאוד בטכנולוגיה.
כתיבה בבלוג פותחת צוהר לעולם חדש ומלהיב. תוך כדי כתיבת הבלוג לומדים: ניהול אתר, כלים חדשים כמו עיבוד תמונה, ניהול תגובות, יצירת קישורים, הכנסת תוספות כמו לוח שנה, ענן נושאים (תארנים לבלוג), RSS והכי חשוב- כותבים!

מי רוצה להצטרף?    

                            בלוגלי דף הבית