חממת כתיבה

הערב התקיים אצלנו מפגש ראשון של 'חממת כתיבה' עם הסופרת שרה שילה. לסדנא הגיעו מגוון של אנשים, מתחומים שונים ועם רמות שונות של כישורי כתיבה. המשותף לכולם זה הרצון לכתוב, לעלות על כתב סיפורים, לכתוב מחוץ למגירה, להשמיע.

התבוננתי באנשים והקשבתי לדברים שכתבו וכמובן, כל הזמן עבר לי בראש עניין הבלוגוספירה.
אין סיכוי, לא נראה לי שמישהו מהם ירצה לכתוב בלוג.
חלק מהמשתתפים חולמים על ספר, על כתיבה שתתפרסם בפורמט של נייר.

התרגיל שנתנה המנחה איפשר לנו כעבור מספר דקות להקשיב לקטעים יפים ומרגשים. לא מתייחסים כרגע לטעויות בכתיבה, אין 'נכון' או 'לא נכון' ואין מדובר בקורס אוניברסיטאי בחוג לספרות.

מה שצריך זה פשוט לכתוב.
אם בבלוג ההתייחסות מהקוראים היא לתוכן הפוסט, כאן יש משוב מהקבוצה על סגנון הכתיבה ועל היצירה. החברים שומעים את הכותב קורא את מה שכתב. גם לניגון שבקול יש חלק משמעותי בהבנה של הטקסט בקרב המקשיבים.

בין אם מדובר בנייר ובין אם מדובר בכתיבה אינטרנטית, גם לתהליך וגם למוצר הסופי יש חשיבות.

אני חושבת בלוג אבל, יש עוד דרכים לכתוב מחוץ למגירה.

מודעות פרסומת

מקום לימודים מועדף: ברשת

כשהקורס בוטל ידעתי שלא אוותר על ההזדמנות ללמוד את הנושא גם אם אצטרך להתאמץ. 

נרשמתי לקורס "מיתוג ספריות" במרכז ההדרכה לספריות. מהיום הראשון נעדרתי. היום הבנתי שאצטרך לוותר על עוד אחד. (בשל ענייני ספריה [חשובים עד מאוד] כמובן)
לא אוהבת את זה, לא אוהבת להפסיד שיעורים. מעולם לא הייתי מאלה שהעדיפו לשבת על הדשא או בקפיטריה ולפני הבחינה מצלמים מחברת.

 קיבלתי עידכון לגבי הקורס, חברה כתבה לי היום: "ההשתלמות החלה בצורה מושכת ומעניינת, אני מאוד שמחה שנרשמתי".

כולי קנאה, החמצתי שיעור ראשון, מצפה מאוד להתחיל את הקורס. בפרטי הקורס מדובר על בנייה ותוצרים. נושאי הקורס הם בדיוק הכלים שאני זקוקה להם כעת.

 בשאלון שהעביר מרכז ההדרכה לפני כשבוע, בשאלה 'מקום קיום ההשתלמות המועדף עליך', הוספתי בקשה בסעיף 'אחר'. ציינתי שם שאשמח לקחת חלק בקורסים מקוונים.

לו הקורס היה מקוון, לא הייתי מפסידה את השיעור. לקורס מקוון יש יתרונות רבים, חוסך זמן וכסף.

ואולי גם אפשר לשלב?  נניח, על כל שלושה שיעורים מקוונים יהיה מפגש פרונטלי?

לא לכולם מתאים סגנון לימודים כזה, לחלקנו זה מתאים מאוד. אני תוהה אם היו שאלונים נוספים שבהם היו מי שהוסיפו אופציה כזו ב'אחר'…

שיווק אגרסיבי

שוב קיבלתי היום שיחת טלפון מהוצאת ספרים המשווקת לספריות באמצעות הטלפון. דקות ארוכות החזיקה אותי הגברת מהצד השני של הקו וניסתה לשכנע אותי שארכוש אצלם ספר שלא נמכר בחנויות, עבורי מדובר בבזבוז זמן יקר.

כמה דקות אחרי, קיבלתי שיחה מחברה מנהלת ספריה אשר ביקשה לקבל המלצות על הצגה מסויימת. באותה נשימה היא מספרת שהשחקן מתיש אותה בשיחות טלפון כדי שתיקח אותו. היא החליטה לעשות סבב ספריות לשם קבלת המלצות.

בשיחה שהיתה לי עם מנהלת של אחת מסוכנויות הספרים, עצרתי אותה פעמיים ואמרתי לה שזה לא בסדר שהיא מתחקרת אותי לגבי הספקים האחרים.

שיחות טלפון חוזרות, הצפה של מיילים והגעה פיזית עד לספריה, גובלים לדעתי בהצקה ומטרד. סוג כזה של שיווק רק גורם לי לדחות את המשווק.

אני מנסה לחשוב על מקרים מהעבר, מה גרם לי להתחבר לספקים מסוימים מלבד זה שהמוצר שלהם התאים לנו (יתרונות המוצר, איכות הפעילות ועוד).

בראש ובראשונה האדם, מי שעמד מאחורי המוצר. לא היתה דחיפה של מוצר בכוח ולא היה ניסיון להתיש אותי בשיחות ארוכות. שחקנים/שחקניות שהאמינו באיכויות שלהם, ידעו לשווק עצמם בדרכם המיוחדת ולא היו זקוקים לשיווק אגרסיבי.
מי שעבדתי מולו השקיע זמן והיה רציני במתן הצעות מחיר, הסכים להיענות שוב ולתת הצעה גם אם לא זכה בפעם קודמת. בעיקר, גילה סבלנות ולא זילזל או השמיץ אם רכישה התעכבה (זה השתלם בסופו של דבר).

החזרתי בעבר ספרים למי ששלח מבלי לשאול.
אמרתי לסוכן לא לספק לי מה שלא ביקשתי.
אמנים טובים יקבלו פידבקים מהקהל וממני ויוזמנו שוב. הפחות טובים לא.

אז יגידו לי שצריך להיות אסרטיביים ויש לדעת איך לסרב למשווקים.
עם ספרים ומוצרים אחרים זה לא קשה. עם שחקנים זה קצת יותר מורכב.
לא כ"כ נעים להגיד לשחקן שהקהל לא התלהב במיוחד מהמופע שלו או שלא מתאים לנו לעבוד איתו בעתיד.

מבינה שכל אחד דואג לפרנסתו, להצלחה בתחום שלו, לשיווק המוצר שלו לכמה שיותר לקוחות.
גם אני.

סַפְרַנוֹסְפֵירַה- כנס ב(ל)וגרים 15.5.09

יש כנס בלוגרים ואני מוזמנת אליו. מוזמנת…ביקשתי יפה, ואף נתתי טיעון משכנע למה אני מבקשת שירשמו גם אותי.

כנס של ספרנים-בלוגרים אשר למדו אצל אותו מורה. הרבה מכנים משותפים למשתתפי הכנס, ידברו שם באותה שפה, באותם קודים, יחליפו חוויות ויישתפו בידע. המשתתפים יבינו על מה מדברים האחרים.

לא הרבה אנשים מהמציאות שלי יודעים על הבלוג . אחרי שראיתי כי מישהו ממכללת הגליל קרא בו בעיון, התקשרתי מיד לאחותי שעובדת שם. מסתבר כי מנהלת הספריה הפנתה את תשומת ליבה לקיומו.

מאז שהתחלתי לכתוב בבלוג, קרה לי כבר כמה פעמים שעצרתי את שטף ההתלהבות שבו סיפרתי לאנשים על הבלוג. גם כשהראתי את המסך, התשובה שקיבלתי היתה: "אני לא מבין מה זה". הם לא מבינים, למה להלאות? (גם בלוג וגם תכנים ספרניים…לא פשוט)

מזמן כבר הבנתי שעליי לדבר עם הצד השני בשפה שהוא מבין, ואין כוונה לעברית. כשמישהו אומר לי: "תקשיבי", אני עוצרת וחושבת שעליי לזרום איתו כי אחרת ברור לי שלא אגיע למה שאני רוצה.

גם בספריה, צריך לדבר עם הקוראים בשפה שהם מבינים. אף אחד לא מבין את השפה של הספרנים. שילוט ספריה לא יכול להסתפק במספרים, אותיות וחיצים לא ברורים.

לספרנים שכותבים בלוג יש שפה משותפת. אנחנו קבוצה קטנה (בינתיים) של מי שדבק בו החיידק, מדברים באותה שפה, מבינים אחד את השני.

אז הולך להתקיים כנס של חברים שברובם חברים וירטואלים. זה התחיל בדיון בבלוג של אילנה מיד אחרי כנס מולטידע, תוכנית הכנס הגיעה במהירות הבזק.

כנס ספרנים-בלוגרים שלמדו יחד עם יגאל חמיש, מפגש F2F להיכרות ולשיתוף בידע.

פרטים מלאים על הכנס ניתן למצוא כאן בבלוג של המורה יגאל חמיש – המפיק והמארח.

תבואו, יהיה מעניין!

יובל

50 שנה (לפחות) עברו מאז התמקמה הספריה במשכנה הקודם עד היום, הימים בהם משלימים את המבנה הנוכחי.

במהלך החודשים הקרובים הספריה שלנו תלך ותגדל. נפתח אגפים ושירותים חדשים ונרחיב פעילויות לרווחת הקהל.
 
בדף הראשון בספר האורחים מלפני למעלה מחמישים שנה, יש פירוט לגבי תחנותיה של הספריה לאורך השנים. שנת 1959, השנה בה מסתיים הספר היתה גם התחנה האחרונה שלפני הנוכחית.

libdate.jpgהתחנה הראשונה היתה במגדל המים. שתי התחנות הבאות היו בבית ובצריף בסביבת הגעתון.


 

 

ב- 31/12/76 עם ציון 30 שנה להיווסדה של הספריה נאמרו הדברים הבאים:

 הספריה בצריף   

"…הספריה עצמה, תחילתה היתה בצריף די קטן וקצת מתמוטט, שכלל חדר חיצוני שבו נמצא ארון ישן שבו שמרו ניירות…שולחן העבודה היה ארגז גדול ובלתי מהוקצע וארגז קטן יותר ששימש מקום ישיבה". (גב' שטיל, ספרנית)

"אנשי נהריה עם כל שהיו טרודים בחיי יום-יום, עם כל דאגתם לביסוסם החמרי, ידעו להעריך גם את הצד התרבותי שבחיי החברה וידעו שהדאגה החמרית והרוחנית חייבים להיות משולבים זה בזה. בין שאר הפעולות התרבותיות שהטילו על עצמם, תפס מקום מכובד הרעיון של הקמתה של ספריה ציבורית, ובעניין זה הקדימו הרבה יישובים דומים בארץ".

"…יש לקוות שיבוא היום והספרנים יזכו במבנה מיוחד, נאה בצורתו ומרווח בשטחו ויוכלו למלאו בתוכן רב-גוני, יוכלו להוסיף שירותים נוספים, שבסופו של דבר היו מביאים ברכה רבה לכלל ציבור האוכלוסייה".
(מ.צ. ברקאי- חבר המועצה הציבורית לספריות הציבוריות ויו"ר הוועדה לתכנון ופיתוח)

"חשיבותה של הספריה שלנו בעיני היא לא רק בכך שהיא משמשת מקום אליו באים לשאול ספרי קריאה וספרי לימוד או לשאוב תרבות, אלא בראש ובראשונה היא מהווה גשר לצמצום הפער החברתי בין שכבות אוכלוסיה שונות. הספרניות עוזרות ומייעצות גם בדברים שאינם קשורים לספריה. המומנט האנושי חשוב לא פחות מספרים".

"…למרות הצוות המצומצם והתקציב הבלתי מספיק וחוסר מקום, אנו מקיימות פעולות השלמה רבות לילדים ולנוער. יש לנו חוג דרמטי וחוג לספרות ילדים, הרצאות בנושאים שונים, שיקופיות, חידונים, סרטים, פגישות עם סופרים ו'שעת סיפור' שבועיות…בספריה מבקרות כתות עם מוריהן, ומקבלות הסבר והדרכה איך להשתמש בספרי יעץ שונים".
(גב' ר. סגל, מנהלת הספריה)  


                                                                          הספריה העירונית רחוב הרצל 61                      הספריה ברחוב הרצל 61

 

 

 

אלה מקצת הדברים שנאמרו על ספריית נהריה ואשר מעידים על פעילותה עוד לפני עשרות שנים.
ועכשיו, האתגר הוא לחזור לאותו מעמד ולהתאים את התכנים לעידן הנוכחי.

 

***

כך זה נראה, רגע לפני השלמת המבנה:

לימודים

בצד ימין ברשימת האתרים שהמלצתי עליהם שמתי קישור לאתר אוטודידקט.
כשחשבתי איזה אתרים חשוב לי לשים ב'קישורים שלי', הראשון שהעלתי היה אתר זה.

לא זכור לי איך גיליתי את האתר, מה שבטוח סיפרתי עליו להרבה חברים.
מצאתי דרכו אתרי לימוד בנושאים שונים שבהם נעזרתי כל פעם כשלמדתי משהו חדש. תחומים לא ספרניים שלמדתי במסגרות מסודרות או באופן עצמאי בשעות הפנאי.

אני מאוד מחזיקה מלימודים פורמליים. עם זאת, לימוד עצמאי מרחיב את הידע ואינו תלוי זמן או מקום.
זה נכון שיש עודף במידע ואין גבולות ללמידה, בצורה כזו אני עלולה ליצור לעיתים עומס מיותר הגורם לבלבול וגוזל זמן. ( בשביל מה בכלל הייתי צריכה לתרגל VB?)

ספרנים/מידענים לומדים כל רגע משהו חדש. העבודה מלווה בקריאה ובלמידה מתמדת.
בכל ראיון יעץ אנחנו לומדים דברים חדשים ומרעננים נושאים שלמדנו בעבר.

כשרציתי ללמוד תחומים שאינם ספרניים טהורים, מצאתי לי דרכים מעניינות ללמוד, ימי שישי ובאמצעות האינטרנט כמובן.

לא תמיד קיבלתי ממקום העבודה אישור יציאה ללימודים. כשלא אישרו, אישרתי לעצמי. אף אחד לא יכול להחליט בשבילי. ויתרתי על דברים מסוימים, לא ויתרתי על הלימודים.

לא תמיד הגעתי למקסימום שאיפשר מסלול הלימוד, לא תמיד סיימתי בזמן ויש נושא שעדיין מונח על שולחני.
לימודים זה כנראה משהו שלא מסתיים אף פעם…

בתום הכנס

הפתעתי את עצמי.
שלושת ימי הכנס גרמו לי להתנתק.
בסופו של היום הראשון אישרתי לפרסום את תוכן הרצאתי בלבד. לא בדקתי אי מיילים, לא הקשבתי לחדשות…
בשלב מסוים חשבתי שבדרך חזרה הביתה אכתוב ברכבת, גם זה לא קרה.

היום הסתיים כנס מולטידע, השתתפתי בשלושת ימי הכנס. שלושה ימים גדושים בהרצאות מעניינות ובתכנים מרתקים שחלקם ארצה ליישם.

בימים ג' ו-ד' בחרתי להשתתף בסדנאות, חשבתי לעצמי שאם כבר אני כאן לפחות אלמד משהו שישרת אותי.
קיבלתי אישור לכך כשבסדנא של היום שעסקה בשיווק המרצה אמרה שצריך לשאול תמיד 'מה יוצא לי מזה'.

'בלוג ספר' הסדנא של אתמול היתה מרתקת, בתחילה הפעלתי מחשב וחשבתי לכתוב תוך כדי. לא יכולתי.
בעזרת פלטפורמה של בלוג הועלו לרשת ספרים של ניצולי שואה ועבודות של חוקרי השואה.

שלושה ימים. זמן קצר ובכל זאת, מרגישה שיש לי כמה תובנות ומחשבות להמשך.
שמחה שלקחתי בזה חלק, נהניתי מכל רגע בכנס.

מרגש להציג משהו שלך בפני קהל.
כיף לפגוש עמיתים למקצוע, נעים מאוד להכיר חדשים.
משמח להיווכח שמרצים שלמדתי אצלם זוכרים אותי…
נחמד לראות את פניהם של הספקים שמאחורי הקול בטלפון.
תחושת גאווה לראות את אתר הספריה שלך בצג הגדול שמציג בית התוכנה…אני ספרנית גאה!

—–
הימים שלי היו גדושים במיוחד תודות לחברות שאירחו אותי בעיר הגדולה ודאגו למלא בתכנים משלהן את השעות הנוספות (עכשיו אני מבינה איך נותקתי מהמחשב). ניסיתי להדביק אותן בהתלהבות שלי מעולם הבלוגים… החברה מהגרעין לא הבינה מה כ"כ מלהיב במחשבים ומעדיפה סביבה אחרת, השניה דווקא חושבת ברצינות להתנסות בזה.
50% הצלחה זה בהחלט משהו!